כשאתה טועם יין, אתה טועם סיפור!

מצפה רמון, היישוב הכי מבודד בישראל, אי שם הרחק בהר הנגב, הוקמה בשנת 1951, תחילה כמחנה עובדים וב1957 כבר הפכה לעיירה. לאורך השנים ניסתה מצפה רמון להתקיים ולגדול, דרך חציבות במכתש, סלילת הכביש לאילת, מפעלים שונים וקליטת גלי העלייה.

​

בסביבות שנת 2000 עדיין למעלה מ-90% מהתושבים גרים בדיור ציבורי, אין כמעט בנייה פרטית ביישוב אלא בעיקר השקעה מדינית-ציבורית אך מתחילות להגיע למצפה קבוצות וקהילות שונות מבחירה ובזכות המדבר והמרחק מהמרכז, ביניהן ישיבת ההסדר "מדברה כעדן" שעוברת אליה מדימונה, ובעיתונים נכתב שבין לילה מצפה רמון גדלה בכ-500 תושבים- יותר מ-10%!

​

במרוצת השנים המשיכה הישיבה לגדול ו"הוציאה" גרעינים לחיזוק ההתיישבות והעשייה במקומות שונים ברחבי הארץ כמו גיתית שבצפון הבקעה, חריש שבואדי ערה וגבעת שמואל שבמרכז. אבל מה עם מצפה??

​

בשנת 2007 התאספו חבורה מתוך הגרעין התורני לשיח חברים על עתיד המשפחות במצפה. התחושה שלהם במצפה רמון היתה של ארעיות. שמצפה היא מקום זמני בלבד. תחנה בדרך. ברירת מחדל של תושבים ש"אולצו" להגיע אליה ולא מצליחים לעזוב. הקשר לישיבה היה, אך מלבד זאת לא היה חיבור של ממש למקום. הוחלט שיש לפעול על מנת לשנות את המצב ולראות במצפה רמון כאפשרות לבית. למקום שנשארים בו. שמשקיעים בו. שרוצים בו. פריפריה זה בראש. חייבים לשנות תודעה.

​

בדיוק באותו הזמן יצא קול קורא מטעם משרד החקלאות לקבלת 80 דונם לחקלאות למשפחה ללא מכרז, במסגרת פרוייקט שפת מדבר של קק"ל. החבורה החליטה להגיש כמה שיותר בקשות ורתמה לכך משפחות נוספות מחוץ של תושבים אך גם הבינה שאף אחת מהמשפחות לא יודעת ממש מה לעשות עם השטח מאחר והם לא חקלאים. הוחלט להתאגד ולהקים אגודה שיתופית חקלאית עירונית ולפקידים בדרך היה קשה להבין איך להתייחס להגדרה המשפטית החדשה.

​

נציגי החבורה יצאו לחיפוש בארץ אחר מה משתלם לטעת...(זוכרים שלא מדובר בחקלאים?)

נשקלו דובדבנים, שקדים, אפרסקים, גידול חקלאי שיהיה לו יתרון למרות המרחק היחסי. אם אין יתרון אז יקנו סחורה מהמרכז. אם יש יתרון יתאמצו להגיע עד למצפה רמון. נבחרה גפן היין!

​

יתרון גדול לטופוגרפיה ותנאי מזג האויר- מעל 800 מטר (תמחור מועצת גפן היין גבוה בעבור הגובה), חם ביום (מעלה את רמות הסוכר) וקר מאד בלילה- תנאי גידול אידיאלים!

​

יתרון השינוע- את הגפן צריך לשנע רק פעם בשנה, בתקופת הבציר שבחודשי הקיץ. לכן המרחק לא מהווה מגבלה כה גדולה.

אנחנו עדין בשנת 2007 והדרך עוד ארוכה, בין ועדה לועדה, עורכי דין, פקידים ואישורים, משרדי ממשלה ורשויות...

​

שנת 2010 מגיעה ומבינים שהכוונה "לעלות" לקרקע באביב-קיץ הקרוב. צריך עוד להכשיר ולעבד את הקרקע והזמן דוחק. בפברואר 2010 סוף סוף מגיעים לחתום חוזה על 650 דונם!

​

אנחנו ממשיכים ומריחים את הקיץ כל הכלים הכבדים עלו לקרקע, מדשנים את האדמה, הופכים ומעבדים אותה כהכנה לנטיעות, אבל.... רשות המים לא מוכנה לחבר את הכרם למים, בטענה שזה סיפור מטורף ולא רציני, לא יכול להיות שאפשר באמת להקים כאן כרם בגודל כזה. חבל על כל טיפה של מים... יש חוזה, יש קרקע אבל אין מים... הזמן דוחק ואי אפשר להתעכב עם הנטיעות אז בהחלטה של שיגעון ואמונה גדולה החבורה מחליטה לקנות 25,000 שתילים, איתם מגיעים לרשות המים ואומרים להם שאם לא יחברו אותם למים כל השתילים יתייבשו וימותו...

​

ואכן, הכרם חובר למים! ובשעה טובה ומוצלחת, בי' בתמוז שנת תש"ע, 2010, ניטעו בכרם 110 דונם ראשונים.

​

בבוקרו של יום סוער מאד עם סופות חול משתוללות, בטקס מרגש עם הרבה תושבים, מבוגרים וילדים, גברים, נשים וטף שתלו את 25,000 השתילים והכרם הפך לעובדה. אנחנו כאן בשביל להישאר!

​

שלא תבינו לא נכון- רשות המים צדקה! הסיפור יכל להגמר אחרת. יכולנו לשבת כאן בהר ולספר על החלום שהיה ונגוז. זה באמת לא הגיוני ולא סביר שחבורה שכזו ללא כל ידע ונסיון, בלב המדבר, תהפוך חלום למציאות ושממה לכרם שופע. מה שהופך את זה לסיפור כל כך גדול ומבורך! נס גדול היה פה! בסייעתא דשמיא והרבה שותפים לאורך הדרך שהאמינו ועודם מאמינים בדרך!

​

זו גם ההזדמנות לומר שכל זה לא היה יכול לקרות בלי חברותו ושותפותו של חיים דנון. איש יקר וגיבור ישראל, שלאורך כל התהליך הארוך, האמין בחבורה ובכרם והיה ועודנו שותף מלא!

​

מ"הכרם של הרבנים" שהיה מוזכר בקרב הנוער בתור בדיחה על הרעיון המטורף בתחילת הדרך ועד להיום הרבה השתנה. בעיקר התודעה. זוכרים שזו היתה המטרה בהתחלה?

 

היום מצפה רמון מונה כיום כ-5,500 תושבים והיא מגוונת מאוד וכוללת קבוצות שונות, בהן חילונים, דתיים, עולים חדשים וותיקים. היום מצפה רמון היא יישוב של בחירה ולא ברירה, קבלנים ומשקיעים בכל פינה. פיתוח ויזמות, הייטק, תיירות וחקלאות. מקום שאנשים רוצים לחיות בו. מקום שבו מאמינים.

​

מצפה רמון עדין מרוחקת אך כבר לא "מבודדת". החיסרון הפך ליתרון ומצפה רמון כיום הינה עיירה מדברית ייחודית הממוקמת בלב שמורת טבע שבהר הנגב, על שפת המכתש הגדול בעולם ומשקיפה אל נופיו. בזכות המרחק נהנים כאן מאוויר נקי, שקט, נחת ותצפיות כוכבים מרהיבות כמעט כל השנה. פריפריה זה בראש!

​

ומה עם הכרם אתם בטח שואלים?

שנת 2018, 450 דונם כבר נטועים עם 14 זני ענבים שמגיעים ל6 יקבים שונים ומפיקים מהם מאות אלפי בקבוקי יין בשנה!!! הבוסתן הפך לפינת חמד, נהנים ממנה תושבים, תיירים והרבה מאד חיילים מבסיסי האזור. מתקיימים כאן בר מצוות ואירועיים קהילתיים. טקסים צבאיים ומפגשי חברים.

​

הכרם מעסיק באופן קבוע עובדים תושבי מצפה רמון ובעונת הבציר עשרות של צעירים ונקרא בפי העם "הכרם (הקרן) והיחידה להכוונת חיילים משוחררים"...

​

עוד דבר מיוחד מאד ואחרון חביב. הכרם הוא מיזם חקלאי התיישבותי, אבל גם חברתי!

מתחילת הדרך התקבלה החלטה משמעותית בקרב החברים. 50% מהרווחים חוזרים לקהילה. 50% מהרווחים מגיעים לתושבים במצפה רמון, במסגרת פרוייקטים ייעודיים!

 לחיים לחיים!